ולאחר ישיבת בטח אל מול ים,
פקחתי עיני למצוא כי אזלו המים.
אז החל מסע נדודי במדבר הצמא.
מנהרות שהיו לי נותר רק זיכרון, שאיפה.
והשמש מייבשת מאדה כל טיפה.
ויש לעיתים שענן מגיע מסתיר ומגן
מוריד גשמים ומפיח תקווה.
ולאורך המסע את מטרתי אזכור
לא לשוא אמשיך ללכת
כי בסוף המסע ימצא לי שוב ים.
