כשהיה היה נדמה לנו שהפסדנו את הכול חצינו את המדבר פנים זרות וזמן מוגבל לא ביקשנו דבר כלבים נבחו במרחב יכלנו לקחת הכול אם היה לנו מה את אמרת, ואולי אף פעם לא נלמד אבל אני הבטתי מהחלון על אוהלים בודדים, אישה עם ילדה גררה דליים לפעמיים שוקעים לפעמיים עפים לא ידענו מה בא קודם לקחנו הכול ולא היה לנו מה לפעמים עוד יש געגוע לפעמיים הוא מתעצל אנשים זרים מאיתנו, עברו פחדנו לדבר כשהיה נדמה לנו שהפסדנו הכול עברנו את המדבר וזה לא היה שונה כול כך קניונים ענקיים וכבישים מהירים אולי היינו צריכים להשאיר את הזיכרון מאחור לפעמיים היה מגע והוא לקח הכול גם אותו הפסדנו לא מצטערים, רק נותנים לזה לדעוך בתוכנו את אומרת, תביט על הילדים לא משנה להם דבר אולי זו הקנאה, אולי הכעס אני שותק ונותן לזמן לקחת משהו גם שאין מה כשהיה נדמה לנו שהפסדנו כבר לא היתה ברירה אז עזבנו.