מבין פסי דגל ישראל
נמתח צהר לעולם אחר.
שטיח כתום מוביל אל גדר,
משובץ שמחה וצחוק ושיבולי קמה.
אך בורות ענק באדמה כחצובים
מאחורי דוקרני התיל.
פה נפצו חלומות וטילים
במלחמה נושנה שטרם שקטה.
והשמש מעל רואה והרקיעים בוכים.
מתעדת בכתבי אש
דאגה ואובדן המחאדים חלוקים,
עוצמה בוערת וציפיה ולאמת ושלווה.
ובתום משמרתה-בהתפשט הליל,
לאלוקים כתב חתום על טס כוכב תגיש
ויקרא בקהל הכתב, וירעיד עולם הא-ל,
"אילו בני, ארד בעצמי ואגאלם!"
