טיפסתי
אל ראש ההר,
ויכולתי לו.
הר קטן,
הר שלי.
וים הכאב, שבא
והלך כמו גלים
נשברים.
הר פשוט,
לא רם,
לא נישא.
ראיתי את הארץ המובטחת.
בן אדם
קשור אלי
- [ליצירה] תהליך צמיחה מ ד ה י ם נהנתי מן הטיפוס אל ראש ההר. פתיחה שהיא מעין סיכום. בהתחלה זה הר, ואולי נראה כבלתי אפשרי, אך כשיכולים לו, חשים שהוא די קטן ובמיוחד שהוא שייך לנו כי יכולנו לו. עם זאת, למרות תחושת השליטה אין התעלמות מן הכאב. יש מודעות אף לתדרים שלו, שהוא בא והולך כמו גלים, וזה נפלא נפלא בעיני. אני אוהבת לתת מקום ראוי לכאב, לפחד ובכלל לתחושות, מה שלעיתים כל כך נזנח. והסיום הענק, שהוא לא רם ולא מתנשא, לומד לראות את הארץ המובטחת מתוך מאמץ לטפס ולהיות רגיש לתדרי החיים, תדרי האהבה. שיר קצר, לכאורה פשוט, הפותח צוהר לתובנת האין-פחד מפני התמודדויות. תודה חמה אדם, ששיתפת אותנו במעט המכיל את המרובה. המשך הצלחה בטיפוסי העתיד. כּנרת אוהדת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי נורא! חופן בתוכו תובנות נעלות, אחרי מה שכנרת כתבה אין לי מה להוסיף לבד מלחזק ידיך! [ליצירה]
תגובות