עם דיסק של פרימוס ותיק די קטן
היא יצאה לדרך אחרי יום של באלגן.
לא היה לה כסף, אפילו לא ארנק.
אבל מה שהניע אותה היה המחנק.
אחרי כמה שנים בבית מבטון,
נהיה לה מין יובש מוזר בגרון.
האור היחיד היה מנר בודד
שניסה בכל אורו החלוש לעודד.
אז היא קמה והלכה
השאירה משפחה
אבל לא היה לה אכפת בכלל
אצלה הכל נחשב למזל.
מחוץ לקירות העשויים מפלדה
היא הרגישה שוב כמו שהייתה ילדה.
אז ביקרה חברים, ישנה ברחוב
מידי פעם מישהו עשה משהו טוב.
קנה לה קצת אוכל, או אפילו סבון
הכל היה עדיף על המצב הראשון.
הם היו רבים והיא הייתה אחת קטנה.
הרימה את הזבל וניקתה את הגינה.
הם לא שילמו לה, גם לא בחיבה
אז היא לקחה את נעליה ועקבה אחר ליבה.
בסופו של דבר היא חזרה לזה שאהב
הם הקימו בית וחצר וכלבלב.
שלושה ילדים ועבודה משתלמת
עכשיו את ביתה הישן לא זוכרת.
פעם אחת בדלת דפיקה
הם היו שם בפתח מביטים בשקיקה
המשרת אותם הכניס ללובי המפואר
לא הציע להם לשתות שום דבר.
ואז היא יצאה בשמלת נשף מחרסינה
בעלה מחכה עם הילדים בלימוזינה.
וההוריה המומים מאיך שהסתדרה
חרטה בליבם על ימים שהייתה.
ברחה מהבית ועכשיו היא מאושרת
המשרת סילק אותם מעבר לדלת.
אחוזה ענקית ואושר נוזל
בשקט הוריה חוזרים לבית הברזל.
