הַמְתָּנָה.
חֹם שִׁלְהֵי יוּנִי וְנוֹבְּלֶס.
שֶׁקֶט שֶׁל כִּנּוֹר וְחַיָּלִים מִתְנַהֲלִים לְאַט לְאַט.
אַף אֲנִי מִתְנַהֵל לְאַט.
עֵינַי הַדְּבִיקוֹת וְהַצְּרוּבוֹת נֶעֱצָמוֹת וְנִפְקָחוֹת לְסֵרוּגִין,
כִּמְרַחֲפוֹת עַל גַּבֵּי יְבָבוֹת הַכִּנּוֹר.
נִדְמֶה, אַף הַכַּנָּר נוֹגֵן כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם.
רֹאשׁוֹ נָע בְּאִטִּיּוּת אָנָה וְאָנָה,
בְּאֵין לִבּוֹ נָתוּן לִצְרוֹרוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם.
בְּנֵי הָאָדָם נוֹסְעִים.
אַךְ מְעַטִּים שֶׁבָּהֶם לְשֵׁם מַסַּע.
הַחַיָּלִים יְגֵעִים,
נִיצוֹץ שֶׁבְּעֵינֵיהֶם יָעִיד כִּי פְּנֵיהֶם הַבַּיְתָה.
אַף אֲנִי, פָּנַי הַבַּיְתָה,
עֵינַי כְּבוּיוֹת,
לִכְשֶׁאַגִּיעַ אַתְקִין נַפְשִׁי.
מַסָּעִי אָרֹךְ-קָצֵר הוּא
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אַחֲרִיתוֹ.
