מדי פעם, היה ממציא עצמו מחדש. אולי זה מה שהפריע.. היה צמא לשגרה אותה היה מואס ככלות כלות. היה חושב, המחנק הזה, שאי אפשר להמשיך עם זה... אז היה נחנק חפשי...

*

הצער הזה של הריחוק,

מתגלם בך בכל עצמתו.

וזה ברור,

כי תמיד היית אשליה.

*

כבי אורותייך,

הנחיני בעלטה,

בדממת הרוח הכבדה.

הרוח הכבדה נושאת אורותייך,

אני פונה לצד אחר.

אורותייך בגבי מכלים את הליל,

הרוח נשברה ואני אחר...

*

פגר בצד הדרך.

עוברים מגניבים מבט

ושבים אל סבלותם.

אחד מאט וממשיך.

רעש המכוניות,

יש בו כדי להרעיד.

ושוב שקט יחסי,

עד שיתחלף הרמזור

שיש בו כדי להטריד...

*

ניצוצות של שמחה

בים העצבות הרחב

כשבאה השמש והלב נעצב.

והרוח נושאת גלים אל הסלע

והגלים מתנפצים בסלע

והסלע נשחק.

ומן השברים,

ניצוצות של שמחה.