מעז לכתוב מהרהורי לבה... ימים רבים וארוכים שלטה החשיכה ללא מיצרים עם ערגת נפשי לקצת אור והנה הגחתָ לחיי פתאם והימים כבר לא חשוכים יותר כי בעזרתךָ על פחדיי אתגבר ואעבור אל הצד האחר, תוך שלְךָ אודה כי לקחתני עמךָ לזו הרכיבה. לא זוכרת כבר מתי פעמו בי הרגשות, מתי נתתי למישהו ללבי לחדור. עדיין לא מבינה איך לפתע הדלת נפתחה, נכון שלא היתה נעולה, והנה חולמת, נושמת ומריחה רק אותך ....כהתחלה של דרך שאינני יודעת סופה. אתה יודע מה?- הגעתי למסקנה שגם אם לא תצלח דרכנו בסופה אהיה שמחה על ההזדמנות שניתנה לשהות בינות אהבתך הגדולה אפילו אם רק לשעה קלה. הרי אי-אפשר לדעת מהתחלה אך על הצעד הראשון שעשינו, אני שמחה, ולשיטתךָ אתן אהבתי כאשראי ולא אעצור עוד ברגשותיי. אתךָ לא אצטרך אף פעם לנחש את שבלבךָ מתרחש, אתךָ מרגישה כל-כך בטוחה ולא חוששת מתקלה, אתךָ חשה בעמקי נשמתי כאילו הייתָ שיר ללבי, אתךָ אחייה את הרגע ואדחק עברי לרגע עד שרגע אתךָ יהפוך לנצח ואת עברי אנצח. 29/12/02 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel