מול עץ אני יושב,ומתעצב,
כי אחרון ממינו הוא ויחיה רק עוד עשרות אחדות
אתעצב עליו כי שורשיו עמוקים וענפיו גבוהים
רק לב ליבו מרקיב ואינו יכול לנוע.
ותנועות קני הסוף מראות על רוח ערבית שמקדימה לבוא
ואיתה הלילה השחור, החשיכה עוטפת גם, את מזמורי
הציפורים.
לכולכם באהבה-
