ולעיתים
שרצינו להרגיש שלמים
גנבנו מכול מה שבא ליד
זוכר את המבט שלך
ששאלתי את
השאלות הלא נכונות
מפחד להיתפס
מבקש לברוח ממך
ותמיד מהלכים בין הגדרות לשביל
עד שהקצה נראה רחוק מדי
עד שאנחנו לא זוכרים איך לחזור
מבקש ממך
לדעת את התשובות האחרונות
כדי לדעת
כמה רחוק צריך ללכת
כדי להגיע אלייך
לא ידעתי
איך לשבור את השתיקה
בלי לפחד ממה שאומר
ולעיתים שהרגשנו זרים
היינו נוסעים ברכבות
בין ההמון
מנסים להיזכר
מאיפה באנו
איפה כול ההריסות שהשארנו
מביט בעינייך
נדמה שכול מה שאגיד עכשיו
לא ישנה דבר
רק ישאיר מרחק
שאי אפשר יהיה לחזור
תמיד אפשר להתאהב בבלתי קיים
לעיתים זה הורג
לעיתים זה לוקח מעט
ורק אנחנו בתוכנו
נלחמים בשדים
שרצינו להרגיש שייכים
בכינו
או הרגשנו חלשים
את אומרת שמשהו עדיין שייך לנו
עם הזמן זה אובד
מתאהב ואז הולך
מפחד להיתפס על ידך
ברגע לא מוכן, בשאלה לא נכונה
כמו מוכן כבר עכשיו לקחת את המעט
ולא לשאול מה יקרה
אם אהמר על הכול
ואת אהבת אותנו זרים
מביטים בתמונות ולא מבינים
מה שלנו, מה כבר לא
מביט בעינייך
מה אני מבקש לראות?
אם אדע לשאול את השאלה הנכונה
לא אצטרך לגנוב בחשכה
