דניאל,
מדוע איני מאמינה בתוכך אתה שואל?
כי משהו מן העבר בי מתעלל
זיכרון שלא נשכח,
כאב שלא דעך,
שמחת חיי שניטלה ממני כך.
הנערה המאושרת המצטיירת בעיניך -
אין זו אני
כי אם נפש הכמהה לאהבה, אליך -
זוהי דמותי
והיכן אתה, דניאל?
כשנושרות הדמעות ללא הרף
והיכן אתה, דניאל?
כשצורבות עיניי בין מכאוב למכאוב
מדוע אינך פשוט יודע, כבדרך קסם?
ומדוע אינך מנסה לראות?
ואיש אינו שומע, ואוזניך קהות
לא רוצה ברחמיך
ועל כן לבי שותק
וכאבי (?) קורא תיגר עליך
וכי כל גופי זועק
לא עוד אלחם בו, כוחי אבד מזמן
משאירה זאת בידך, יקירי הנאמן
אתה מול יגוני, לבדך תילחם
ואם לא תנצח, לפחות תתנחם
תדע שניסית, רצית להגן
אך כאבי בשלו, לא מוותר
ואולי אז תבין שזהו עצם קיומי
היגון הוא הווייתי, היגון הוא אני
הפרדה בינינו זה כמעט בלתי אפשרי
אך אנא ממך, אל תירתע ותפסיק
חטט בפצע עד שיגליד.
תגובות