אותם הפתגמים בלטינית, אוסף הציטטות הגדול, גאוותה משוש חייה, איך אפשר לחיות איך אפשר לחצות דמעה של קרח ואתה יחף, אנשים מבינים קולטים מעכלים מקיאים וחוזר חלילה. מאותה הצלחת. גיחוך. אבל לא נוראי במיוחד. לא מפחיד כמו הזרועות המגששות חום ודבק וריח פלסטיק שרוף. כל הזכרונות האלה שחוסמים לי את שדה הראיה. בכונה. אחר כך מוציאים לי לשון. פגשתי אותה בלב המדבר. יפה שקיעת שמש לדיכאון מוחלט שרוצח והדם יוצא כחול, אחר נקרש שחור. אלו המילים שהיא לחשה, לא, צעקה בשפתיים אילמות.