דמעות מכסות את השביל,
והיא - במעבה היער.
רצונות נמהלים בפחדים,
מרווים את שתחת רגליה.
זה זמן שאיננה לבד,
הן עמה הקור והלילה.
אך בין צללי מחשבותיה,
צעקות ושברי המולה.
חשוון התשס"ו
דמעות מכסות את השביל,
והיא - במעבה היער.
רצונות נמהלים בפחדים,
מרווים את שתחת רגליה.
זה זמן שאיננה לבד,
הן עמה הקור והלילה.
אך בין צללי מחשבותיה,
צעקות ושברי המולה.
חשוון התשס"ו
תגובות