זה קרה לפני כ 16 שנה. אני הייתי כבת 8 ביום שבת חורפי אחד הלכתי עם שני אחיי ואבי לטייל. הגענו למרכז מסחרי אחד קרוב ושם ראינו איש זקן שכוב על האדמה כאשר כל בגדיו מטונפים מבוץ. אבי, שהכיר אותו קמעה, ניגש אליו ובשפה ההונגרית שאל אותו מה קרה. האיש אמר לו שהוא נפל בשלולית בוץ וקיבל מכה. אבא החליט שנעזור לו וניקח אותו לביתו ששכן במרחק של כ 700 מטר. כאשר הגענו אל הבניין ועלינו את המדרגות, פשפש הזקן בבגדיו ולא מצא את מפתחות ביתו. הוא התחיל למשש את הדלת כעיוור . "כנראה שנפלו בשלולית" אמר הזקן לאבי. אבי הציע שאנו נלך לבית הכנסת שלנו ששכן בסמוך, ונקרא למכר של האיש הזה שיבוא ויעזור. כדי לא להשאיר את הזקן לבד, הוא פנה לאחד השכנים וביקש שיארח אותו למספר דקות. אבל האיש סירב וטרק את הדלת. אבא אז החליט להשאיר את אחי לשמור עליו, ולקח אותנו איתו לבית הכנסת. כשהגענו, ראינו את האדון שהוא המכר של הזקן. אבא דיבר איתו ולאחר כמה רגעים נתלווה המכר אלינו ויחדיו הלכנו לביתו של הזקן. כשהגענו, קידם את פנינו אחי בפנים חמוצות וסיפר שאירע דבר לא טוב. כשעלינו ראינו את הזקן כאשר פניו מלאות בדם. אחי אמר שהוא מעד והתגלגל מכל המדרגות. מסכן. לבסוף גם התברר שהמפתחות אכן היו בבגדיו, אלא שפשוט הוא היה כל-כך מבולבל שלא הבחין בכך. כשנכנסנו, הבחנתי שעל הדלת ישנו שלט מתכת קטן בצבע טורקיז ועליו חרוטה המילה "קרן". אם כך, זהו שמו, אמרתי בליבי. איזה מין שם זה לאיש זקן, חשבתי. הושבנו את קרן על הספה. מזווית העין הבחנתי שעל המזנון יש קערת סוכריות טופי חלב. קרן ביקש מהמכר שלו שיכבד אותנו. לאחר כמה דקות הגיע אמבולנס ולקח את קרן לבית החולים. האיש באמבולנס שאל את אבא כמה שאלות ואני פחדתי שתבוא משטרה ותיקח אותו. ואז חזרנו הביתה ואני הרגשתי רע מאוד בגלל כל מה שקרה. * יום אחד שיחקתי מתחת לבניין ואז ראיתי את אחי ואת אבא יורדים במדרגות. שאלתי אותם לאן הם הולכים והם אמרו לי שהם הולכים ללוויה. "של מי?" שאלתי . ואז הם אמרו לי שהם הולכים להלוויה של קרן. קרן נפטר שבועיים לאחר הנפילה משטף דם במוח שאירע לו כתוצאה מהנפילה. לילות ארוכים הדרתי שינה מעיני. ואני חושבת שמפאת גילי הצעיר, זה השפיע עליי עמוקות וחרט עצב וחרדה רבים שעדיין אופפים אותי לעיתים.