היא ידעה שהיא צריכה לקנות נעליים חדשות. הנעליים שעליה כבר היו קרועות וישנות מאוד. היא קיבלה אותם מבת הדוד שלה. היא בכלל לא רצתה אותם, אך אמא אמרה שאסור לסרב ולכן לקחה אותם ואפילו נאלצה לנעול אותם עד שבלו לגמרי.
היום היא תלך עם אמא לקנות נעליים חדשות. אמא אמרה שתקנה לה נעליים טובות להליכה עם סולייה שתחזיק מעמד 100 שנות דור.
בשעה 15:40 הן כבר יצאו לעיר לקנות את הנעליים. היא התרגשה מאוד.
הן לקחו אוטובוס מספר 23 וישבו קרוב לנהג. בדיוק בשעה 16:00 כשפתחו את החנויות, הן ירדו מהאוטובוס. הן נכנסו לחנות הנעליים הראשונה שראו.
אמא אמרה למוכר שהילדה צריכה נעליים טובות מידה 34.
המוכר הביא נעליים יפות עם כל מיני הדפסים של מיקי מאוס ופו הדב ואבזמים צבעוניים ומיוחדים, אך מכולם בחרה אמא דווקא את הנעליים עם הדפס הפרחים המכוערים ביותר שהיא אי פעם ראתה.
"תמדדי אותם" דחקה אמא, "נו, לוחץ לך?, תלכי קצת, נראה, נו יופי, זה מתאים לך בול".
"אבל זה גדול עליי" היא אמרה
"לא נורא, זה גם יספיק לך לשנה הבאה, מה את חושבת שכל שנה נקנה לך נעליים חדשות?"
-"אבל אמא, אני גם בכלל לא אוהבת את הפרחים שבנעליים.."
- "מה את חושבת לעצמך",רטנה אמא, "כל מה שרוצים מקבלים בחיים?"
אמא קנתה לה את הנעליים ויחד הן יצאו מהחנות ונסעו הביתה.
שלוש שנים וחצי היא נעלה אותם, אפילו שלחצו לה וכבר כל הפרחים דהו ונעלמו ואפילו כאשר בצבצו כמה קרעים. היא עדיין המשיכה לנעול אותם.
ויום אחד אמא אמרה שהולכים לקנות נעליים , נעליים טובות להליכה..
נפרטיטי
-
הפרטים שעליי הם: חולצה, סומך נופלים, תחתונים , מכנסיים, שתי סיכות ראש וקצת כסף מזומן
