את צרור שיריי שכתבתי בלב
הם זרקו במחי יד.
לא הבחינו בייסורים וכאב
וקרעו בגסות כל אחד.

אך נפשי הפצועה המשיכה לכתוב,
מתפללת לידיי זהב
שיטפלו וינהגו בה בטוב
ושמישהו אותה יאהב.

והנה אדם יקר את מילותיי מלטף
ומחבק כל שיר ושיר
את שבריי הוא כעת אוסף
ובאהבה את כתיבתי מאיר.