הבטנו החוצה
שוב בא החורף להקל
אמרתי לך
תאספי כמה חפצים
ונעזוב
ברקע שמענו
מנגינה ישנה
את זמזמת
ואני, חיכיתי שתאמרי משהו
אהבנו כבר יותר ממה שיכולנו
ובחוץ נדמה, שיש מי שצופה בנו
אולי מצפה שנהיה כמוהו,
אולי מבקש אותנו שוב
השארתי לך סיגריה
ואת הדלקת אותה
יכולתי לרקוד איתך
בלי שתסרבי
תביטי איך הגשם
משאיר אותנו ריקים
מציניות, מתחושת ניכור
ואוסף אותנו
כמו שני ילדים שנאבדו ברחובות
את משקרת רק שאת צריכה
ואני מתאהב בך בכול דקה
רואה את טיפות הגשם
חונקות אותנו, בלי מגע
ישבנו במקום חשוך
שמענו את הזמר שר
אף פעם אנחנו לא יודעים
אם יש שם מישהו שמקשיב לו
או רק אנחנו שמים לב לכך
אספנו את עצמנו לאט
כמו רסיסי זכוכית
את אמרת שבחורף
קל יותר להרגיש
לא רציתי לספר לך על שקרים
ועל ווידוים שאין בהם ממש
רק חרטה מעצמנו
תביטי, איך הפנים שלנו
נשארות דומות
גם אחרי הסערה
את מחייכת, אולי שוב נעזוב
אי אפשר לכתוב יותר שירי אהבה
בלי להרגיש קטנים
אני צוחק
נדמה שעברנו את הסיבוב, ולא שמנו לב
שעכשיו אנחנו קצת שונים
יש משהו בחורף, שמכניס אותנו לתוכנו
ומבקש לא לצאת לעולם
ככה אנחנו שלמים, ככה אנחנו לא פגיעים בכלל
אולי אהבנו יותר ממה שיכולנו
אולי היינו צריכים להישאר
את אמרת, עד החורף הבא
נבין איך הוא עובד
ואז נוכל, להישאר בלי להתפרק
