לא יכולתי לחשוב על מקום אחר לבד מירושלים. שירושלים בלב. ובלב ירושלים הר המוריה. ובלב הר המוריה, בית המקדש. ובלב המקדש, אבן השתיה. שמאבן זו, השתית הקב"ה את העולם כולו ושלח ממנה נימין לכל מקום ואתר על פני תבל.
וירושלים היא התמצית. בתוכה הקודש ובתוכה הכיסופים של כל הדורות, של עם ישראל כולו.
והיא, ירושלים - כל אבן מאבניה, כל רגב מרגביה, מספרים לך סיפור ומלחישים לך סוד ומקפלים בתוכם אלפיים שנות גלות ומקפלים בתוכם תחילת הגאולה.
ומעל מקום המקדש, מי שישא את עיניו ויביט אל טוהר הרקיע, יוכל לראות את הקדושה, את עשן הקטורת שנישא מעליו, את השכינה שמעולם לא זזה מההר.
ואם תביט פנימה, יתכווץ לבבך וגם ירחב. שועלים מהלכים בו. ואין זאת אלה סימן, כדברי רבי עקיבא שצחק.
ואותה מלחמה שהכריזו זדים אל ארץ ישראל, והחריבו חבל ארץ פורח והפקירו אותו לפראים, אינה אלא מלחמה על ירושלים. שחומדים אותה הגויים לעצמם ובה איווה לו ה' מושב.
רק שבגלל חטאינו גלינו מארצינו ועכשיו שחזרנו, קמים עלינו הגויים לטעון, כי ארצנו שלהם היא וירושלים שלהם היא.
ואם תביט לאותה תכלת שמעל מקום הקודש, תראה דמות בית המקדש, שמצפה לרדת בנוי ומשוכלל ומחכה ליום הגדול - והיה ה' למלך, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
תגובות