בס"ד
כותבת, ודמעותי זולגות..
רוצה לצרוח, להשתולל, לפרוק,
אך אין לי דרך לפרוץ את הסכר הנעול
השוכן בפתח ליבי.
אטימות.
כאב.
טימטום הלב.
אמונה *
-
"האמונה היא לא שכל ולא רגש אלא ביטויי עצמי היותר פנימי של מהות הנשמה"
[מרן הרב זצ"ל]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה רבה גם לכן.. כולי תקווה שאצליח להשתחרר מהמחסום הזה שחונק אותי כבר שנה וחצי ולא נותן לי לפרוק או לכתוב או לצייר או כל צורת התבטאות אחרת... שנה טובה ומלאת יצירה וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אטימות לא הרגשתי. יש המון כאב, המון דמעות אך לא אטימות. לא לעצמך. מקווה שהעננים יזוזו ויהיה קצת יותר בהיר. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי שאת בוכה. זה הדבר הראשון החשוב לעשות בשמחה. דמעות מזככות, משחררות. השאר יבוא, בע"ה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה גם לכן.. כולי תקווה שאצליח להשתחרר מהמחסום הזה שחונק אותי כבר שנה וחצי ולא נותן לי לפרוק או לכתוב או לצייר או כל צורת התבטאות אחרת... שנה טובה ומלאת יצירה וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] רינה, את פשוט מדהימה! את כותבת יפה ממש, הילדות והתום שלך נשקפים מכל מילה... תמשיכי לכתוב.. אני מחכה.. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה טוב שחזרת אלינו! אמנם נשמע שיש הרבה כאב שהחזיר אותך ואני מתפללת שהכל יפתר ותשמחי שוב . בקשר לשיר יכול להיות שכדי להתרפא מכאב כה גדול צריך לתקופה קצרה לנטוש את האתמול ולחיות כאן בהווה השקט והשמח. שיר מדהים. הבצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. פשוט מקסים. מצאת מלים מתאימות לרגשותי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לישי ולתמי, שבוע טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ממש. אם כי השורה האחרונה לא כ"כ מסתדרת לי.. אבל חשתי היטב את היסורים.. כפי שכבר כתבו גדולים ורבים: "צריחות שצרחתי נואשת כואבת בשעות מצוקה ואובדן היו למחרוזת מלים מלבבת לספר שירי הלבן. נגלו חביונות לא גיליתי לרע נחשף החתום בי באש ואת תוגתו של הלב הכורע יד כל במנוחה תמשש" תרגישי בבית ילדה אהובה זהוא סבלם של אנשי הרוח והרגש.. אך עם זאת הם הם הזוכים לעולם עשיר מלא גוונים וטבע.. בהצלחה בכל.. [ליצירה]
תגובות