באולם הושלכה דממה, כרגע סיימתי להציג את המונולוג אשר כתבתי בעצמי, וחיכיתי לתגובות שאיחרו לבא הבטתי בפרצופי הבוחנים הרדומים משהו שישבו מולי.
ירדתי מהבמה וצעדתי לעבר הכסא שבו היה התיק שלי אחזתי אותו ואז שמטתי אותו (בכוונה) בחזקה..
"אני, אני חושבת שזה היה חדשני, ודי מעניין.." התעוררה וסיכמה אחת מהפרצופים "מה דעתך גיל"?
"מה?? הא כן אני מסכים איתך ורדה!! "ענה גיל והוסיף פיהוק
"אני דווקא חשבתי שזה היה..לא משהו.. האמת היא שחשבתי שזה היה די גרוע!" קרא אחד מהפרצופים
"מה איתך אמנון, זה היה ממש טוב" קראה וורדה מופתעת
"על טעם ועל ריח.." התחיל אמנון לאמר
"אין דבר כזה על טעם ועל ריח.. אתה יודע ש.."
טוב.. אבל אני חשבתי שזה גרוע ו.."
זהו, יותר לא שמעתי, יצאתי מהאולם במהירות ברגע שעלה טון דיבורם
- האודישן הזה אבוד מראש- חשבתי
בדרך לאוטו קפץ לפתע שוטר מהאופנוע שלו והדביק לי דו"ח על האוטו
"אבל למה???" שאלתי בכעס מנסה להיות רגועה
"מהירות מופרזת" הפטיר קצרות קפץ על אופנועו תוך שהוא משאיר שובל עשן..
נחנקת ומופתעת חשבתי לעצמי..- היום הזה לא יכול להיות גרוע יותר!!!!
ואז יונה לבנה (כזאת שמביאה שלום) ריחפה מעליי וחירבנה עליי את מנת היום (כזאת שעושה מזל) על חולצתי החדשה
נכנסתי לאוטו וניסיתי במעט רוק לנקות את הלכלוך... לא ממש הצלחתי
הלכלוך ישב שם מסרב להתנקות, החלטתי לקפוץ לחנות הבגדים שבהמשך הרחוב ולקנות חולצה כדי שאוכל להגיע בזמן לאודישן הנוסף שנקבע לי..
הגעתי לחנות - שהיתה די שוממה, הייתי יכולה לספור על יד אחת את מס' הקונים (5)
נכנסתי לחנות ובעודי מודדת מספר חולצות שמעתי לפתע יריה וצווחה
(או שמא צווחה ויריה????)
"כולם עכשיו על הרצפה" נשמעה קריאה
הצצתי דרך מדף הבגדים וראיתי מין ברנש/ית עטופה במעיל עור, חמושה במשקפי שמש ואקדח
ועל ראש/ה/ו מין פאה ענקית בצבע שחור
הייתי בשוק
זו היתה תידוי הולי!! חברתי מימי בית הספר העליזים, מזמן לא ראיתי אותה שמעתי רק שעזבה את העיר לטובת עסקים פרטיים
(-די מצליחים ממה ששמעתי)
התפלאתי מאוד לראותה פה, עם אקדח שלוף, מאיימת על הקופאית ודורשת כסף..
"את כל המזומן שלך עכשיו לשקית!!!! "צעקה תידוי
"אבל..רק התחיל היום וכל מה שיש לי זה רק כמה מאות שקלים"
"זה לא מעניין אותי, אני בטוחה שיש לך עוד ואת מחביאה אותם במין כספת.." אמרה תידוי
"תידוי??? זו את ????" שאלתי, ובצעד די חושש צעדתי לעברה
"אלונה? מה את עושה פה??" קראה תידוי מופתעת
"אני?? אני קונה חולצה!! ומה את עושה פה??
חשבתי שכבר לא תחזרי לעיר" אמרתי
"אני רק קפצתי לחנות בשביל מזומנים... הי, מה דעתך אח"כ לקפוץ לאיזה בית קפה, לדבר, להעלות זכרונות, התגעגעתי אלייך"
"תכירו" פנתה תידוי אל הקופאית וחמשת האנשים המבוהלים ששכבו על הרצפה "זוהי אלונה חברתי היקרה והוותיקה"
"נעים מאוד" חייכתי במבוכה , לא הייתי רוצה שיחשבו שיש לי קשר לשוד הזה
,כן, כן זאת אלונה ואני מאוד מאוד אוהבת אותה.." אמרה ופנתה אל הקופאית "ואם לא תביאי לי את כל הכסף שיש ברשותך ואני מתכוונת -את כל הכסף-אז אני אהרוג אותה"
וכאן תידוי תפסה אותי פתאום בחזקה והצמידה אל בטני את האקדח
"תידוי?! מה את עושה?" שאלתי בבהלה
"תרגעי, לחשה אליי אני רוצה שהקופאית תילחץ קצת.."
החלטתי לשתף פעולה
"קדימה, תני לה את כל הכסף שיש לך, נו, למה
את מחכה, כל מה שיש בכספת, עכשיו!!!אחרת,"
וכאן המשכתי בבכי מזויף "היא תהרוג אותי!"
"שמעת אותה?? את כל הכסף!! "קראה תידוי
הקופאית מיהרה לעבר דלת מסתורית והוציאה משם תיבה
"הנה, קחי הכל, זה כל מה שיש לי, אני
נשבעת לך!"
"אוקיי, אני מאמינה לך, נעים היה לעשות איתכם עסקים חברה!!" אמרה תידוי והסתלקה
- אפילו להתראות היא לא אמרה- חשבתי
אחרי שהשוטרים הגיעו ושאלו את השאלות
הרגילות, חזרתי הביתה
צלצול טלפון קיבל את פניי
"הלו" עניתי
"תגידי, איפה היית כל היום??, למה השארת את הפלאפון שלך סגור??? הייתי צריכה לעקוב אחריי הטרנטה שלך כל היום כולו עד שסוף סוף נכנסת לחנות הזאת?!" צעקה תידוי,
"תירגעי תידוי, הרי הכל הלך כמתוכנן קיבלנו את הכסף לא? שיחקתי את המסכנה לא רע.. נכון??"
"כן, כן, על זה אין לי טענות, את שחקנית מצוינת, כולם בחנות קנו את ההצגות שלך"
"אז נתראה ביום רביעי?" שאלתי
"כן, בשעה 16:00 בדיוק" אמרה תידוי
,אוקיי, אז ביי"
היום כבר יום חמישי
ואת הסיפור הזה אני מספרת לכם מבית החולים
לשם הובהלתי אתמול, הרופאים אמרו לי שזה ממש נס שהכדור החטיא בסנטימטרים ספורים את הלב..
והכל בגלל איזה קופאית סתומה שלא חשבה שהמשחק שלי משכנע..אני? משחק לא משכנע..??
איך אפשר לחשוב ככה...אני שחקנית גדולה!!
אני שחקנית מצויינת!!!!!!
זה בכל אופן מה שתידוי תמיד היתה אומרת..
