קטע זה נכתב במקור לתחרות של "וואלה!" אבל לא הגיע לעשרים שהתחרו זה נגד זה. לפי הרמה שראיתי שהייתה שם, אני לא מבין למה אבל מצד שני גם לא אכפת לי.

לקחתי על עצמי אתגר - לצפות, מבלי לסגור את אקספלורר, לפחות ברבע שעה ברציפות מתוך פרויקט היאכטה שרץ עכשיו בפס רחב. למי שלא יודע, פרויקט זה הוא תוכנית מסוג "הראיליטי טראש" או בקיצור "טראש". אחרי אכזבה לא קטנה פניתי לכרטיסי המתמודדים על מנת לעודד את עצמי לעמוד במשימה. מעניין שהחלטה זו עוררה דווקא את היצר המיני שלי, שכן לפי מה שהיה רשום שם כל הנשים נימפומניות ו/או חולות מין, כל הגברים הם ג'יגולויאים וכולם יש שמות, כמו ניל ונוגה, שכאילו ולקוחים מאופרות סבון. בציפייה למשגלים נסוגים וסוערים המשכתי לצפות ב"טראש", אבל גיליתי לצערי שאי אפשר להריץ את הקליפים ל"קטעים הטובים" והתייאשתי לבסוף. מה שמפתיע עוד יותר היה שבדיוק אז קרסה מערכת ההפעלה של המחשב שלי. מי אמר אינטליגנציה מלאכותית ולא קיבל?

הבעיה העיקרית בתוכניות ה"טראש" (שיכולות להיות גם מרוץ לקראת מטרה יקרת ערך תוך אכילת שרצי "גוואלד", השפלה כלל ארצית או סתם אכילת ראשי תרנגולות), היא העלאה לגדולה של אנשים שבימים כתיקונם לא היו מוצאים את דרכם למסך שלי אפילו בגדר שמועה. מי שבדרך כלל מופיע בתוכניות ה"טראש" הם אנשים שאין להם כבר מה להפסיד והם מחפשים אוכל, שתייה, לינה ואולי גם זיונים חינם.

אם פעם היו מקצועות הרפואה והאלקטרוניקה מבוקשים, הרי שהיום שלט "מקצוע הכלום". מקצוע זה הוא לא מוגדר וערטילאי, אם כי פרסום רב בצידו. למרות שלחלק מהמתמודדים ב"טראש" יש מקצוע  נרכש, הם מעדיפים לעבור ל"מקצוע הכלום" לאחר שלא מצאו למקצועם שימוש בערך כמו שתעודת ההוראה שלי נמצאת במגרת התחתונים שלי במקום בתיק עובד של משרד החינוך. 

לסיכום דווקא נימה אופטימית. הבחנתי שניל היפיוף (בן 29), הוא בהשכלתו הנדסאי אלקטרוניקה, בדיוק כמוני, והימצאותו על היאכטה היא כנראה בגלל שלא מצא עבודה או שפוטר זה מכבר.
לא רק שההסבה המקצועית שעבר ל"מקצוע הכלום" ברורה (עקב מצב שוק ההיי-טק בארץ), אלא גם שהיא נותנת תקווה למובטל כמוני - גם אם לא אמצא עבודה במקצוע שלי תמיד אוכל להיות ג'יגולו.