דלתות המעלית נסגרו כמעט לגמרי כשהוא חמק לתוכה בחתוליות.
זהו.
שניהם לבדם במעלית העולה למרומי הקומה ה-96.
שקט.
דממה.
אפשר לחתוך את השתיקה עם סכין פלסטיק.
כחכוח קל מפר את השתיקה. ואז:
-"אתה ל-96?"- שאלה אידיוטית כי רק כפתור אחד לחוץ...
-"כן. ואתה?"- שאלה אידיוטית מטעמים המוזכרים למעלה.
-"כן"- נשמעת התשובה. עכשיו בא השלב שאף אחד לא מסתכל על השני ישירות אלא דרך המראה...
קומה 27.
שוב שקט.
שוב דממה.
שוב סכין פלסטיק.
-"מזג אויר הפכפך לעונה. אהה?"
-"אה אה" (המהום הסכמה).
קומה 42, הצצה חטופה בשעון.
זמן הנראה כיובל חלף עד שהקומה ה-50 הגיעה.
-"אתה לקצנשטיין?"- שאלה מקורית.
-"לא. ואתה?"
-"קצנשטיין".
שתיקה רועמת, רגל מתנדנדת בעצבנות, מבט בוהה בכוון הצג שמראה 70.
הספירה לאחור החלה. 26. הזמן חולף.
-"מה אתה אומר על המצב?"
-"אני?" (מסתכל מסביב).
-"כן" (77).
-"יהיה טוב" (78).
אפשר למות מעוד ח"י קומות.
ד"י קומות.
-"אתה מגיע לפה הרבה?"
-"לא. ואתה?"
-"כן".
ארבע קומות. שלוש. שתיים. לחיצת יד. היה נעים להכיר. אחד. תצליח.
הדלתות נפתחות.
-"להתראות".
-"ביי".
והדלתות נסגרות כאילו כלום לא קרה פה.
* * *
מסקנות: א. נצח בגן עדן יותר ארוך אפילו מזה!!!
ב. אתם רואים שיהודים בכל מקום זורמים?
ג. תמיד עדיף לעלות במדרגות...
תגובות