התכריכים
הוא נפטר חלל בלב נפער
מאה עשרים עבר רק זכרון נשאר
צדיק תותח מן הארץ הוא הלך
אני לא אשכח שהוא היה לי כמו אח
תכריכים לבנים הם גזורים לפי מידה
לרג’ בחיים הוא Large גם במיתה
במיטה הוא נמצא אני אומר רק תנצבה
בטלית הוא עטוף כי יצאה לה הנשמה
מוות חויה של פעם בחיים
מהצרכן ליצרן ויש גם משלוחים
יש גזירה על המת מן הלב הוא משתכח
ולאורך ההיסטוריה רק המוות פה נצח
הפעם של פעם הוא לא הפעם של היום
האשליה על העתיד מתנפצת כמו חלום
דמעה נוזלת מן העין ונופלת על הלחי
הכלל: כלל לא בושה לפרוץ עכשיו בבכי
זה היה פתאומי לא צפוי מקורי
הלב הפסיק לפעום ופתאם הוא סופני
לעולם הבא לקח שקים של מלאכים
שנים של עבודה על מידות ועצבים
עשו לו טהרה פזרו לו קצת עפר
דחפו אותו למקוה ועכשיו הכל נגמר
פרצופים רציניים מכניסים אותו לבור
מכסים אותו בחול אלוקים אותו ינצור
רימה ותולעה, שיש מצבה
שחור על לבן כתוב מי ומה היה
איש תמים ישרה היתה דרכו
מתחשב בזולת לא חושב רק עצמו
כל חייו זכר מאין בא לאן ילך
הוא ידע שיום אחד עם הקרקע ישתדך
עד ביאת משיח עד תחית מתים
דף לבן נפתח הוא ימשיך שוב ת'חיים
המוות את כולם תופס
את אף אחד לא מפספס
את האחד הוא חונק ת'שלישי הוא דורס
אבל את כולם, את כולם הוא הורס
אני לא יומרני אני רק מציאותי
אני יודע בליבי שיום אחד יבוא יומי
החיים הם רק פרוזדור אני מקיים בו ת'מצוות
אני רוצה רק גן עדן לא לא לחיות בין להבות
