מהאהבות שהגיעו אל סופן
לא ידענו לאסוף דבר
עמדנו נטושים
כמו שני ילדים קטנים
מחכים שמישהו ייקח אותם אליו
הפחדים
עכשיו הם כמו סיכון, שלא ידענו לחשב
תביטי עלינו במראות
עיניים שלא מסוגלות להתיישר
כאב מזיכרון של נמחק
מסוף האהבות
לא למדנו דבר
כמו שני פליטים
שחוזרים אל שדה הקרב
אחרי שהוא מחק את ביתם
מזמן, שלא ידענו להקציב
נשאר לנו מעט
עכשיו נרקוד איתו
אולי נימוג לאט
בקצב שלנו, אין שום מפלט
מסוף האהבות האחרונות
איבדנו כל תקווה
עמדנו ערומים
ולא נגע בנו דבר
חיים עם מה שיש
ולעיתים זה המעט איתו
אנחנו ניעלם
אולי יום אחד עוד נבין
מה רומזים הרמזים
מה משאירים לנו הסימנים
כותבים את המילים
בלי שום תחושה
בסוף האהבות שלנו
תמיד יש משמעות לא ברורה
כאילו פעם עוד ידענו את הסוד
עכשיו הוא ניגלה
מילים אחר מילים
נשפכות כמו דם
יכולנו להכיר את עצמנו
אבל מה היינו מבקשים אז?
מכול האהבות האחרונות
הרגשנו כמו זרים
כאילו לא נגעו בנו השנים
לא היינו כאן שזה קרה
חלפנו עם הזמן
והוא לקח אותנו מהר מדי
בחזרה
מכול האהבות שלנו
מה נותר?
תגובות