בספרים שקראנו הגיבורים תמיד לבשו שחור הם היו חזקים ואנחנו קיווינו שיום אחד גם הזמן יחלוף ולא ישאיר עלינו כתמים זה חלום שמבקש לחזור על עצמו בלי להתבלבל יושבים ומחכים שמשהו ישתנה אולי הסיסמאות יהפכו לתמונות מהלכות אולי הבטחות יהיו חזקות מדי בשביל להפר כול התמימות תמורת רגע אחד של צדק וביקשנו מעט בשביל כול כך הרבה והם לא יכלו לצעוק את זה ברחנו מבית ספר אל הים שם למדנו יותר איך מגיעים בסוף אל חוף אנשים הביטו בנו חשבו שאנחנו לא מסוגלים לשמוע אז הם דיברו בלחש את האמת בלי לספר שהאמת השתנתה ורק אנחנו קראנו בספרים על חלומות שיכולים להתגשם שלום אחד, צדק, ואלף דברים שלא מצאו מקום להכיל ושוב המילים הופכות לשורות חלקות גשרים שמתפרקים עמדנו בצד והבטנו זכרנו שפעם הבטיחו לנו, שנגיע עכשיו זה נראה מאוחר מדי חרשנו אלף דרכים ובפנים נחרשו בנו אלף קמטים רצינו להאמין שהגיבורים יודעים לאיזו פנייה לפנות אז ישבנו בשקט ושמענו אותם מדברים באמונה שלמה על החלום הגדול אבל הם דיברו על מציאות אחרת אנחנו היינו רחוקים בשביל להגיע אליה בספרים שקראנו הבוקר התחיל בקרני שמש שנכנסות דרך התריסים ופתאום גילינו שמהחלונות רואים רק שדה נטוש וחורבה אחת לא יכולנו לבקש הרבה התפילות הרי נגמרות מוקדם שלחנו את עצמנו לבתים של זרים אולי שם, החלום הגדול נמצא בשפע אבל בסוף חזרנו חסרי כול מביטים בפנים עצובות על הספרים שנמצאים בספרייה כול הגיבורים חזרו עייפים רגעים של תמימות, הומרו בקבלות של אכזבות הם כתבו לנו הסברים שאנחנו ביקשנו, חלומות גדולים להגשים אולי חלום אחד על עצמנו לא היה לנו הרבה עוד נעים כמו ילדים קטנים במגרש משחקים מביטים אל קירות הבניינים פעם האמנו שזה אמיתי התקווה הגדולה החלום שלא מאבד מעצמו והגיבורים סיפרו לנו שהמציאות היא היחידה שמגשימה את עצמה כול ההבטחות נשארו בספרים ואנחנו נשארנו עם הכרזות ביד.