השארנו את עצמנו שלמים על הספסלים אבל היינו מפוררים לפירורים קטנים כול האמונות והחלומות לא השאירו דבר למציאות והיא לקחה הכול סיגריות בחדר מדרגות מרוצי מכוניות בכבישים נטושים מה רצינו לומר? לא יכולנו לצעוק אז שתקנו ושוב זה בא פצעים ליד העין חולצות קרועות האמנו שאלוהים שלנו זה נגמר מהר מה רצינו לומר? זה תמיד הלך לאחור ילדים שברחו מהחיים חזרו לקטוף כוכבים הגיבורים מכרו את עצמם ואנחנו נשארנו יתומים מה רצינו לומר? שתקנו גם אחרי שהרכבות חלפו ושכחו אותנו אי אפשר לנצח כול יום אז בחרנו לעזוב את הקרבות לתת לאחרים לחיות, ואנחנו עברנו עוד יום הם נעלמו לנו לאט, לאט אתם רציתם אותנו ישרים ותמימים כאלה שלוקחים את הענפים אבל פתאום הכול השתנה התמונות נצבעו בצבעים שחורים ספרים בעטיפות רכות חולצות לבנות בלי הדפסים עמדנו ליד המבנים נזכרנו איך פעם פחדנו מהגדרות אתם רציתם אותנו כמו בסרטים מצוירים ואנחנו עברנו את הקווים הלכנו לשחק, עד שנפסיד מה רצינו לומר? שירים לא הגשימו את עצמם אז לא היתה לנו ברירה לכתב הכול מחדש פעם זה היה אמיתי אחר כך מגוחך עמדנו מול הכבישים הסואנים ולא ידענו לאן אנחנו הולכים את כול החלומות, החזרנו למקומם ציפיות של שנים נגמרו בטיפולים מה רציתם שנהיה? את הסיוטים הגשמנו מה נשאר לנו עכשיו להשאיר? אלף שאלות ספר כתובות ישן ספלי קפה, שעון מעורר מצלצל דקה לפני הזמן עומדים מול הקירות ומחכים שזה יקרה מה רצינו לצעוק? העדפנו לכתוב על הפנים אהבה חלשה, סיפור שלא נגמר מה רציתם שנהיה? גיבורים או כוכבים הכול נופל על השורה האחרונה.