מתחילה בראשית,
אך אינני בטוחה, כי אגיע אל האחרית.
מנסה לבדוק
האם צִפּיָה, ערגה, תקווה או תוחלת
הן מילים נרדפות
או מצבי נפש?
בוחנת, בודקת ומגלה,
שההגדרה לא כל כך חשובה.
מה זה משנה, אם בתוך המשפט שבצתי מלה
והיא ממילא אינה מצליחה
להעביר את מלוא עוצמת התחושה.
ותחושתי מתעצמת מכוח המילים העומדות סדורות זו בצד זו
מילים ההופכות מנחמות, מפייסות,
לרגע גם מאתגרות
אם לא את החשיבה,
אזי את תחושת ערך הגאווה
ואינני בוחלת בהן
וחשה, כיצד מתאהבת בהן
ובאמצעותן
במושא
זה האומר אותן.
תגובות