ובערב ישבנו ושתינו
אני מזגתי לך מהבקבוק
לא השארתי שום דבר
שיהיה לנו לימים עצובים
כאלה באים לכאן כול יום
מה אשאיר לך, מה תיקחי לעצמך
אנחנו מוותרים על הכול
את ביקשת שהבטיח לך
אבל לא יכולתי להבטיח לעצמי
אז לא אמרתי דבר
כדי לא לשקר לשנינו
ומרוב כאבים
הכול כאילו נבלע בתוך עצמנו
ראינו איך בוגרט,
לוגם מהכוסית
ואת אמרת לו היינו חיינו אז, בקזבלנקה,
לא היינו יכולים לא להתחרט
מחלומות ואשליות לא נשאר דבר
גם אלה שניסו לבנות את העולם
גילו יום אחד, שהוא בנה את עצמו בלי טובות
עכשיו אנחנו משלמים את המחיר
בחוץ נשארו כמה אנשים
שלא יכלו ללכת לישון מוקדם
רציתי להתאהב בך שוב
אבל זה היה מיותר
אולי אעזוב, אולי אשאיר מכתב
אולי נשתה כול הלילה
ואשכח הכל מחר
מתבונן על הצל שלך, על הקיר נע כמו מנגינה שקטה
אין לי כוחות להפוך אותך לאמיתית
ממרחק
אבל שנינו איבדנו את הרצון
לאבד עוד פעם אחת, ואז לחזור שלמים
כתבתי לך פעם מילים
את זוכרת אותם?
אני זוכר איך שתינו כול הלילה מהבקבוק
את אמרת,
אם אנחנו לא יכולים להיות שלמים
איך לא נפסיד בדרך עד שניעלם?
רציתי לתת לך תשובות, כמו לאהוב אותך
אבל לא היה לי מה לומר
אז שתשתקי והקשבנו למנגינה
כמו אז, בסרט
ששאלת אותי, האם גם במציאות
אנשים מתאהבים ברגע ומוכנים לאבד את עולמם
אני לא ידעתי מה לענות לך
גם אחרי שאיבדתי את כול המטרות
שרצו בקווים חופפים
שתינו כול הערב
אחר כך נשארנו לראות איך זה ייגמר
תגובות