שהתחיל הערב לרדת
היינו רק שנינו בעולם
אני סגרתי את הדלת
הגשם התאפק לא להיכנס
רציתי עכשיו לצרוח
לא ידעתי בגלל מה
ומי היה מקשיב, אם לא היה שקט כול כך
עינייך סיפרו על זיכרונות אחרים
עכשיו בסרטים זרים, הגיבור מעניק לה פרחים
אני רציתי שתשירי לי
כמו, הייתי היחידי להבין
בתוך העצבות
יש אנשים שמתחתנים
יש אחרים, שממהרים לעשות כסף
לא ידעתי מה אני רוצה
ואת רקדת בשתיקה
היינו רק שנינו בעולם
כול השאר היו במסך שהציג לנו
תמונות נעות
במהירויות משתנות
לא הבנתי מה רצית לומר
לא אמרתי דבר, שיכול היה לשנות הרבה
בתוך החדר הקטן
רקדנו מעט
ואז נפלנו
בחוץ הגשם שיחק את עצמו עד הסוף
כמו בסרט זר, אני נתתי לך פרחים
וביקשתי שתשירי לי
רציתי שמשהו יישאר לי מכול זה
עמוסים בחתכים קטנים, מבקשים לקשור אותם אחד לשני
אולי הייתי צריך להציע לך, לנסוע אל מקום אחר
אין פצעים את אומרת
רק זיכרונות
והם מעמעמים אותנו באורות וצללים
הגשם, עכשיו הפך כבד
גם אנחנו נעים בלי לחוש
פתאום בלי לשים לב
הרגשנו את העולם מתחיל לזוז
תחנות רועדות, אורות נדלקו, סנוורו אותנו
לא יכולנו להרגיש
היינו נמלטים
מה הם רצו שנשיג?
ראינו איך הם בוכים ואחר כך מוכרים
לא יכולתי להגיד לך דבר
כבר לא היינו לבד בעולם
אבל הרגשנו, חסרים
שהושטנו ידיים, נפלנו
את אמרת, ככה מרגישים שאי אפשר לבקש דבר
רציתי שתשירי לי
זה נשמע לי רומנטי, שבחוץ יש מלחמה
אולי נוריד חולצה, אולי נפסיק לחשוב
פתחתי את הדלת, שמעתי צעקות
אולי הם בתוכנו, אולי יצאו לקניות
סיפרנו את הסיפור הזה, עד ששכחנו את הפרטים
ואחר כך, הבטתי בך
את היית הדבר הראשון שיכולתי להאמין לו
ורציתי שתשירי לי, גם אחרי שאמרו
שאין יותר מה לחפש
