הוא תמיד נמצא מול עיניי,

תמיד שם עם אותו מבט..

אני רואה אותו מביט בי,

שתי עיניו החומות, הגדולות,

שוב ושוב אליי מסתכלות...

עוד חודש והוא ייסע מכאן,

עוד מעט ויהיה רחוק ממני כל כך...

אבל בעצם הוא כבר מזמן התרחק

הרבה לפני שהחליט לסוע...

אבל ככל שזמן הנסיעה מתקרב ,

ליבי נעצב יותר ויותר...

קשה לי לא לראותו,

קשה לי לא לשמוע את קולו,

קשה לי המחשבה שאאבד אותו לעד...

ומה נשאר איתי תמיד...

הגעגוע אליו...

שיהיה בהצלחה דני, אני אוהבת אותך...