בשדות עזובים
בסתיו,
לאורך משברי חוף
ואופק מווריד
הלך
לפיד מבט
זעק
ללא קול

בפאתי רחובות הומים
כרע ברך
עיניים פנימה
בלהבות תהום

בלילות לבנים
לאור החדר
כשההכרה עלתה על גדותיה
עמד
ידיו מושטות מעלה
לאחוז באלהים

ונשלחה לו
יד