ראשי כבד עלי עד למאוד בתקופה זו של השנה,

נדמה כי הימים חולפים להם ואין כבר תקנה.

עומד בצד הכביש ומחכה להסעה

שתבוא ותיקח אותי רחוק מפה ביחד עם נפשי האומללה

 

אך הכביש ריק זה כבר שנים שלא עברה פה נשמה

מסביב לכביש מדבר אינסוף חוץ מאותה התחנה,

עומד אני מתחת איזה שלט עם כיתובית לא ברורה

האוטובוס האחרון שעבר פה לבטח כבר מוחזר והוא עכשיו קופסא

 

עת משב רוח קל מבדר את שיער ראשי בלטיפה

נדמה כי משהו חונק את גרוני, אןלי זה יובש ואולי דמעה

אולי ונחרץ גורלי לנצח לעמוד כאן עם מזוודתי היחידה

לחכות לאוטובוס האחרון שספק אם מעולם היה...