סוף.
מסתכלים מעבר לכתף,
ורואים כמה כבר עבר.
מה ארכה הדרך.
ושוב, מישירים מבט
ומתבוננים בהשתאות אין קץ-
מה ארכה הדרך!
וקול הפסיעות, פסיעותינו שלנו,
מוביל ומנחה, וכאילו לוחש:
"המשך ללכת, לך בכוחך
פרוץ אל נתיבים אשר לא ידעת".
ותפנה אל שבילים אשר לא ידעוך.
ומאי שם, כשרגע של עצבות ירכין ראשך
תלטף הדרך, ובקול בוטח תאמר:
"סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר".
תגובות