יצאת מרחמי כמו מים היוצאים מסלע
ללא מקור, אך מתוך אמונה
לאחר שנות נדודים
אני מדבר
מה אוכל לתת לך בני בני
שניסית בענווה ובעזות מצח
לשנות את חיינו בכוכב
שהלכת על מים כמו
אדמת חמרה ועכשיו
נהרות של דם
שוטפים מהפצע הפעור בחזך
ואני מהדקת סמרטוט ספוג מים
אל מצחך ועינך
המתה עוד מביטה בעיני החיה
אשר רואה
תגובות