ואת מחזיקה לי את היד
רעידות קלות
שמשתנות לפי התנועה
אני יודע שיכולתי להיות עכשיו בחוץ
מביט על האנשים שחולפים
בדרך למקום אחר
שם הם ירגישו אותו הדבר
ואת היית רוצה לומר לי שאת אוהבת
אבל את מפחדת, שזה לא ישאיר דבר
מביט בעינייך
הסוד הגלוי
רגע אחד שפושט את עצמו עד אין קץ
הייתי מספר לך, מה את יודעת
אבל זה היה הורס את מה שאין
ואחר כך לוקח מאיתנו את היתר
את עכשיו בוכה
פעם גם את ידעת לשחק
עד שהכללים השתנו, הזמן נגמר
כמה גיבורים אנחנו יכולים להיות?
אני לא מסוגל לספר
שזה לא אמיתי
מוריד את החולצה לאט
ומתקרב אל הקיר
אחר כך קם בתנועה שלא אומרת דבר
אני יודע שאת אוהבת
זה הכי בודד בעולם
את היית רוצה לצעוק
אבל לא הייתי שומע
בתוך הראש אין שום מפלט
כמה כאב יכול להכיל את עצמו
למלא את עצמו תחושה של גאווה
תמיד ידעתי לתת לעצמי, מקומות נוחים ליפול עליהם
עד שבאת
אז, כל תחושה אחרת היתה מבקשת את עצמה
לא הייתי יכול להניח לזה
מביט בגופך
יודע כמה שריטות לא נראות שם
ואת אומרת, תביט אלי
כאילו זו פעם ראשונה
אצלך זה רומנטי, אצלי זו תמיד אשליה
לא מסוגל, לקבל את מה שאת אומרת
בלי הסברים והוראות
אני יודע שאת אוהבת
ואת היית רוצה שאפרק את זה ממך
כמו סוד ילדות ישן
שאת חווה כל יום מחדש
מסמן כוכביות על נייר לבן, אחר כך כותב פרטים
כמה שקרים, כמה לבנים
קם ולא מגלה דבר
גם שהכל נכתב מעצמו לפנינו
כמו מודה לנו, שעכשיו הוא יכול להישרף
תמיד אחרי תחושה טובה, יש חשש ששתינו יותר מדי
אני משאיר אותך בחדר
את נשארת עם השאלות
אני נשאר עם מה שיהיה אחר כך
תגובות