אספתי אותך בקצה הרחוב
האור בבית של ההורים שלך דלק
ידעתי שעכשיו זה זמן טוב
לכבות את השריפות
גשם דק טפטף
נכנסת כולך רטובה
מחייכת בין השערות
הם לא ידעו דבר
הטלוויזיה דלקה
על תוכנית חדשות
אנחנו נסענו במהירות
מפחדים להיתפס
מפחדים להתחרט
לא זוכר אם אהבנו
בספר ישן קראתי
שאם אהבנו אז, הרי שהיינו אמורים היום לאהוב
הדלקת לי סיגריה וצחקת
ליטפתי את פניך הרטובות
כשעזבנו את העיר
הם נרדמו בסלון
הבטנו איך הכוכבים יורדים לאט
ונעלמים בשמיים
כאילו אין צורך יותר לחפש דבר
אחרי כמה שתיקות
עצרנו את הרבכ
והבטנו על הנוף
לא שאלנו דבר
את לא סיפרת על כאבים
לא דיברתי על העתיד
כשעזבנו את העיר
כול המלחמות השתנו
זוכר כלבים נובחים
אחר כך את החלומות על מקומות רחוקים
אליהם נוכל להגיע
אם תמצאי עבודה במלצרות
אני אעבוד במה שיבוא ליד
יום אחד אולי נחזור לספר
אולי השקט ילווה אותנו, ולא יפריע לעולם
בחוץ הגשם לא פסק
ואת נרדמת בפנים
אני זוכר שאהבנו
אני זוכר גם, שלא היה לנו צורך לחפש סיבות
האור הראשון העיר אותנו
זרק אותנו אלף מיילים
חיבקתי אותך, ההורים התעוררו בעיר הישנה
הם ידעו שברחנו, לא היו צריכים ברירה
אצלך שתקו, אצלי צרחו
והמשכנו לנהוג
משהו חיכה לנו
יום אחד נחזור לספר
אני זוכר שאהבנו
לא זוכר שהיה לנו יותר מזה
גם שמשהו התרחש
הפסקנו לפחד.
כשעזבנו את העיר,
לא חיפשנו הרהורים
רק מחסה מהגשם שיורד
