בתחושה מעורפלת וכבדה הגעתי למקום הזה שכולם מייחלים לו – גן עדן. אדם וחווה, עץ הדעת ועץ החיים. ענן קודר של כאב שאפף אותי כמעט למשך כל חיי, החל להתפזר. "פה את כבר באמת מתחילה לחיות", שמעתי קול אומר משום מקום. הסתובבתי בין האנשים שם שנראו מאושרים. הפסקתי להרגיש כל כאב פיזי, נפשי, רוחני, ולפתע אפפה אותי תחושה מדהימה של רוגע.
"לכאן", שמעתי את אותו הקול קורא שוב. התקרבתי למקום שממנו נשמע הקול.
"אז ספרי לי איך בדיוק הגעת לכאן, בבקשה...", ראיתי מלאך לבן עם הילה לבנה וטהורה מסביבו. הוא היה נינוח.
"לא יכולתי לסבול יותר את החיים שלי. הקושי והכאב היו קשים מנשוא, וכבר לא ראיתי תקווה", אמרתי במהירות.
"אהה... אנוכית. התאבדת, נכון?" המלאך הסתכל עלי בזלזול.
"מה זאת אומרת אנוכית? נסה אתה לחיות חיים מלאי כאב כשאף אחד לא מבין או מסרב להבין..." נדהמתי.
"הייתי בדיוק באותו מצב. אני התאבדתי גם, וזאת הסיבה למעשה שאני המלאך שלך כרגע", הוא אמר, "אבל את אנוכית, ותצטרכי להוכיח את עצמך כדי להיות פה, כי בגן העדן נמצאים רק האנשים הטהורים ביותר", הוא אמר.
"ומה אני צריכה לעשות בדיוק?" שאלתי אותו ברצון לסיים עם זה מהר.
"היית מלאך שסבל על הארץ, וכעת את תסבלי טיפה יותר, ולאחר מכן, כשתביני שהתאבדות לא הייתה הפיתרון והייתה טעות מרה, רק אז תוכלי ליהנות מהחיים בגן עדן", המלאך הסתכל עלי.
"מה? אז הסבל לא נגמר? ולזה קוראים גן עדן?" בכיתי.
"רק ברגע שתביני שעשית טעות אז תוכלי להפסיק לסבול באמת", המלאך אמר בתוכחה.
"אוקיי, הבנתי שעשיתי טעות, עכשיו אפשר להפוך למלאך?" שאלתי.
"זה יותר מורכב מזה... זו צריכה להיות הבנה מוחלטת, רגשית, מהלך ולא סתם מילים", המלאך המשיך בדברו, "את חוזרת לארץ בתור סתם מישהי, ואף אחד לא ידע על קיומך, כי מן הסתם מתת, אז את תהיי שם ותרגישי איך הדלתות נסגרות, איך הקירות בוהים ולא מבינים, איך האנשים מדברים ואת לא יכולה להתערות בשיחה, איך את לא קשורה לשום דבר שקשור לחיים בכלל", הוא אמר וההילה שלי נעלמה.
הרגשתי חבטה עזה.
המיטה שלי! איך הגעתי לפה לעזאזל?, חשבתי לעצמי. ראיתי את המשפחה שלי, את החברים שלי.
"היי! אני פה!!!" צעקתי בכל מאודי.
הם המשיכו בשלהם, כמו שהמלאך אמר לי. לא התייחסו, לא שמו לב, לא ראו. כלום, שום דבר. הייתי אוויר. הרגשתי את כל הדלתות נטרקות בעודי עומדת על ספן, רוצה להיכנס, נואשת.
כל הכאב חזר, והפעם ניסיתי להפוך אותו לכאב פיזי, חד, וניסיתי לדקור את עצמי עם סכין שמצאתי במטבח. כבר לא הרגשתי כלום. הייתי חסרת תחושה, חסרת הרגשה. חסרת זהות. לא הרגשתי דבר, לא כאב פיזי, לא רגש, רק הכאב הנפשי חזר אלי. איבדתי הכל ונותרתי עם כאב. נזכרתי בכל מה שהיה לי לפני שהחלטתי להתאבד, המשפחה והחברים ששמו לב אלי וכעת לא מודעים לקיומי, לימודים שהצלחתי בהם עד כמה שצריך, וכעת אין לי סיכוי... היו לי חיים, וכעת נותר רק כאב. רק חתיכות עגומות של חוסר תקווה, דקירות קטנות, כאב... היו לי חיים מהולים בקצת כאב, וכעת נשאר כאב, בלי חיים.
וכנראה שזאת הייתה המשמעות של ההתאבדות – להרוג את החיים ולא את הכאב, כי את הרגש אי אפשר להרוג, את הנשמה, גם אם נורא רוצים, אי אפשר להשמיד. היא נשארת. והיא צריכה להיטהר. החיים נעלמו, אך לא הכאב. והבנתי שעשיתי את הטעות האיומה ביותר שאפשר לעשות – לא הערכתי את מה שבכל זאת היה לי, את המשפחה והחברים... גם אם נדמה היה שזה מה שגרם לכאב. ורק עכשיו, אחרי ההתאבדות, אני מבינה את החשיבות של החיים.
"עברת את תהליך הטיהור", שמעתי את המלאך משום מקום.
"איפה אתה?" שאלתי.
"עבודתי כאן נסתיימה, אני מגיע לסיום חיי גן עדן ומתחיל חיים חדשים, במקום אחר, בזמן אחר, ובנפש אחרת. נשמתי עוברת לגוף אחר, שלא יהיה מודע לכל מה שהיה פה כרגע", ראיתי נקודת אור קטנה בזווית העין שלי.
"ומה איתי?" שאלתי בחוסר הבנה.
"סיימת את תהליך הטיהור, הבנת את מה שעשית, שזה לא היה נבון וחכם במיוחד, וכעת משהפכת טהורה לחלוטין, את עוברת לגן עדן ומתחילה חיים טובים. חיי גן עדן, עם כל הטוב שבעולם, בלי סבל בכלל" הוא אמר והחל לפרוש את כנפיו.
"אז מה היה התהליך הזה שעברתי עכשיו?" שאלתי עוד לפני שהספיק להתנדף.
"תהליך טיהור. רק נשמות טהורות יכולות להיכנס לגן עדן. ואף אדם אינו נשמה טהורה וכולם עוברית את התנליך הזה. העולם הזה שחיית בו היווה בעצם את הפרוזדור לעולם הבא, לעולם שאת עומדת להיכנס אליו – גן העדן. והדבר שכל כך ייחלת לו – הרצון להגיע לגן העדן, הגיע כעת – כי התטהרת. את נשמה טהורה רשמית", המלאך חייך.
"אבל איבדתי כל תחושה", הוספתי.
"התחושה תחזור לאט, עם הזמן", הוא אמר והחל נמוג אל תוך האור שנעלם כליל.
ברוכה הבאה לגן עדן, המקום בו רק נשמות טהורות נמצאות – לך היה סיכוי! נצלי את הזמן. גן העדן הוא לזמן מוגבל בלבד, את עוד תחזרי בגלגול נשמות נוסף, בתור מישהי אחרת, והזכרון יעלם. אל תנסי לזכור דברים, שכן הדבר היחיד שיהיה לך למזכרת מפה, הוא הנשמה שהיא בעצם את.
זה מה שהיה כתוב על דלת הכניסה.
פתחתי אותה ונכנסתי – גן עדן...
הכל בסדר, אני בגן עדן... קיבלתי את הכנפיים שלי והתקרבתי לכולם. זהו זה, גן עדן. אני בגן עדן.
