יש רגעים
בהם אנחנו שוכחים
את כול מה שלמדנו
עד שהגענו הנה
הזמן נטבע בתוך עצמו
יש לנו מקום רק לעצמנו
אני מבקש ממך סליחה
וחוזר
אל ההתחלה
משתנה עם הזמן
ונשכח בתוך מה שחלמנו
פעם היה רצון להדביק פערים
להשאיר מאחור כאבים
כמה פעמים עוד נכתוב
את אותן המילים
על אהבה ומלחמה
מחפש תשוקות להדליק
אהבות ישנות להחביא
את עייפה מן המסע
אל הלב ובחזרה
שם לא מצאנו נחמה
בתוך עצמנו, החבאנו סודות
כאילו היה להם חיים משל עצמם
אחרי המילים
נשארו רק אותיות קטנות
וחיילים שיצאו מתוכנו
הלכו להרוג אותנו לאט
עד שלא נותר מאיתנו
רק בד לבן להתכסות בו
יורה מהמותן
פוגע בגב
את עומדת מולי
זקופה
אהבנו פעם
עכשיו
נותרה השראה
ומשפטים להשלים
עד שלא יהיה לנו דבר להסביר
כותב שורות עלייך
ואחר כך שולח שליחים
אולי פעם נגיע לקצה
בלי להתבלבל
מהחלון
אנחנו יכולים לדמיין שכאן זו אמריקה
ואז נתחבק כמו בסרט
שלא היינו מעיזים לראות את סופו
מעגלים מתסבכים
ואנחנו עוד עומדים בחוץ, מתביישים
לא יודעים אם להיכנס
או לתת לזה לצאת
עומדים מול עצמנו
על צוק קטן
אם היינו אוהבים
כול זה היה לחינם
שנתעורר, נגלה שלא היה לזה מקום
אני הייתי רוצה
לשטוף אותך ככה סתם
עד שלא ישאר מאיתנו זכר
ואז נתחיל מחדש
אהבות קטנות תמיד מצליחות יותר
כותב מילים, ומוותר על השאר
לך משאיר עולם שלם
רק תיזהרי שאת נוגעת בשורות האחרונות
