האורות נכבים לאט
אני אוסף את הדברים
את תחכי לי
איפה שאהיה
גם שהסרט יימשך
את תמשיכי
לבהות במסך
כמו מחכה שהגיבור יצא עם זר פרחים
וייגש אלייך
את כל הפחדים אפשר לפרק
אני מדליק סיגריה
ומביט בך
עכשיו אנחנו זרים
הצל שעל הקיר
מלווה אותנו עד שאנחנו נעלמים
ואני אחכה לך
שם, בסוף
עם כול טקס והשתיקות
הכבישים נעלמים בתוך החשכה
רק אנחנו ממשיכים ללכת
אולי נתאהב פתאום
אולי נחלום חלום אחר
כול אחד מבקש, לעצמו מולדת
אז לוקח את הגדר
ומבקש לחצות אותה
ואני לוגם כוסית קטנה
אולי בסוף אתעורר
ואגלה, אותך לצידי
מלחמות לא משתנות, הן רק מתגברות
אהבות לא חולפות
רק האנשים זזים הצידה
ואחרי שכבר שכחנו את הכל
התחלנו לאסוף תמונות ישנות
פירורים מזמן עבר
ולי יש אוצר מילים מוגבל
לך, יש חיוך שמנצח
אחרי שהפחד כבר, זרק אותנו מקומה אלף ואחת
נשארנו עם ההפסדים, עם הורים שלא שוכחים
ואנחנו עוד נחכה
שהקיץ יעבור, ויגיע החורף
מלקט אותנו אליו
ואני אחכה לך, בקצה
אולי נמצא, את אלוהים
מנקה את השולחן
אני מביט בך עכשיו
אפשר לראות בתווי פנייך
שמחה שלא מתפוררת
צער נסתר
ובי את מביטה
ומחכה
שמשהו יתגלה, לפני או אחרי
העיקר שבזמן
