עודך עימי-

ואני לבד

נפעם ממסת הכאב המרוכז.

יודע שאשליה היינו

ורוצה להאמין שלא.

אך שורשיך בתוכי

ואת בכלל שייכת לו.

שכחתיך והנה שנה עברה

חורף אביב קיץ וסתיו.

עומד אני לפתחו של מעגל,

ותוהה,

הבשנית לשנאותך אוכל?

סילחי לי אהובה מידייך אשאר חומק,

ורק למרחוק אשאר

אדאג לבריאותך.

במחול הכאב של ליבנו השותת

אשנאך לעד, אוקיעך כמופת.

ובקיץ הבא עת לבן תילבשי

לזר מנוכר -חיוכך לא לי.

אתבונן לדעה מה יעשה

מליבי אשחרר בידיעה שלא את לי.