אם הרוח שם נושבת,
שַם השיר מושר בדד,
כי הרוח לא יודעת
סוד עולם, רז אחד.
זרע חן נושאת הרוח בקירבה.
לא ידעה – נפל, נעלם.
שם גודל הוא וגובַה,
לחסד רוח הוא זקוק.
מקור כוחו איש לא ידע.
עץ פורח, מוציא עליו בגאווה,
מתפאר בפני עולם
כמו רקדנית בפני מראה.
מצדיק את קיומו
באותה פארסה עלובה.
אם הרוח שם נושבת,
עץ בוגר עומד לא נע,
כי לא רוח ולא עץ
יודעים הם סוד תבונה.
