כשרגילים למשהו מחכים לו, כשמחכים לו הוא מופיע.
כשמתכוננים למשהו פורשים לכבודו המונח שטיח מעץ.
וכבר אין זמן לשרוף זמן על בהייה בעצים שנשרפים.
לא שזה לא חשוב כי בפעם הראשונה זה עצוב.
כשמתרגלים לזה כבר אוספים פחות ציפייה לפני המקרה.
מה רע בלענות "לא בוער" לשאלת אנשים בין 4 קירות?
תדליקי גפרור, יהיה לך אש תדליקי סיגריה, יהיה לך עשן.
זה לא אותו סוג כי בפעם הראשונה זה עצוב.
נפרדנו מתקופה שהייתה חגיגית כל אותם לילות.
נסתכל על איזה כהתחלה חדשה ולא כסופו של משהו אחר.
עכשיו מגיע תורם של הזיכרונות לעלות באש המדורה-
שלא עשינו בסיבוב, כי בפעם הראשונה זה עצוב.
הכרנו באוויר את יופייה ואופייה של התרגלות אחרת.
אותם הימים היו בדיחות קרש שאחריהם עטנו בעיוורון.
ילדים בליל המדורה אינם ילדים של אדון אף אחד.
שחור על גבי לבן שוב כי בפעם הראשונה זה עצוב
וריחות שכמותם נדירים הם בחיי היומיומיים הרגילים-
לא יופיעו יותר, דעכו יחדיו מאחורי הגב עם הקרשים
מעכשיו ביום כזה נהיה רגיל, צופים בחדשות היום-
לא קרה משהו חשוב, אבל בפעם הראשונה זה עצוב.
תגובות