לפעמים בא השקט
ואנחנו מתכנסים אל תוכו
חוזרים אל עצמנו
בשקט
בלי שאיש לא ישים לב
את נוגעת בכתפי
ואני מתפזר אבל נשאר בחדר
לפעמים בא השקט
ואנחנו לא מבקשים יותר מזה
רקדנו עד שכיבו את האורות
אחר כך התחבקנו עד שנעלו את הדלתות
מפחדים מכול מגע, ומתנתקים לאט
לא לאבד רגע
מכול החרדות, לא בחרנו שום דבר לקחת איתנו
אמרת שאת אוהבת
אני השבתי לך בשתיקה
ידעתי שאם אדבר, זה רק יחסיר
משהו כואב, אחר כך בא שמחה
בסוף זה נופל
אני מתרפק על כול מה שלא ניתן להפסיד
לפעמים בא שקט
ואנחנו אורבים לו בשקיקה
כותבים מילים
סופרים את המטרים
ככה חולפים הימים
בלי שאלות, בלי אובססיות
רק את ואני
אי אפשר היום להתאהב
בלי תחושה של החמצה
רק אצלנו, סופגים הכול
ואז מרימים ידיים
ככה, את ואני
שוכבים על המיטה
מביטים בתקרה
משהו חולף אחר בא
ומסביבנו, שמשהו מסתחרר
אין לנו שום רצון להיתפס לכול זה
בצד של הגוף, יש עוד תחושות של פעם
כאלה שלא נגמלנו מהם לעולם
ואת אומרת שאת אוהבת
אני לא יכול להגיב
לפעמים בא שקט
ואז אנחנו מסודרים כמה ימים
בלי חופים להיזרק אליהם, חסרי אונים
בלי כסף גדול או כותרות
את כול ההנחות ניקח, שלא יהיה לנו מה להפסיד
עד שמה שכתוב
יישאר במגירות
לפעמים בא שקט
ואז אנחנו מתחילים להבין איך לחיות
