את פותחת את החלון נותנת לאור להיכנס לי את אומרת שזה גורם לך להרגיש טוב יותר ואני אומר לך אין לנו הרבה זמן לאהוב לפני שיבואו וייקחו אותנו יש מעגל אינסופי בתוכו אנו סובבים ואת יפה רוקדת יחפה רצית להישאר ילדה קטנה ואני רציתי את הכול ספרים על השידה וקופסאות עם חפצים בפינה איבדנו בדרך אלפי מחשבות כול אחת מהן היתה יכולה לפתוח לנו את הדלת ואת אומרת ברגע של עצב אל תצטער על הכול גם בלילות יש אור אחד שדולק זה האור שנכנס מהרחוב דרך החלון את מביטה בי לפעמים לא יכול להפנות את פניי יש בך שלווה שמנצחת הכול ובי יש זיכרון שזורק אותי אל העבר אי אפשר להזיז ממנו שום דבר את עומדת מול החלון מחייכת לעוברים ושבים את רוצה להכיר אנשים שלא תהיי לבד ביום שהדבר יתרחש אוספת סביבך חומות כמו קסם שלא נגמר ואני מדי פעם עוזב וחוזר בלי להסביר לא יכול להסביר הכול בבת אחת לא יכול להניח אותך במקום ממנו לא אפחד אף פעם תמיד באה רוח שמשאירה אותי על מפתן הדלת לבד מפחד להכניס אותה אולי את כבר בפנים מחכה ואת פותחת חלון נותנת לאור לשטוף את החדר את יודעת כמוני אם כול החלומות היו מתגשמים לא היתה לנו סיבה ועכשיו אנחנו עייפים מלחפש סיבות אחרות יושבים בערב מול הטלוויזיה הכבויה את עייפה ואני אומר לך אם יהיה לנו עוד רגע אחד הכול אולי יהיה טוב יותר ואת צוחקת כמו בדיחה שלא יוצאת מן הראש יש לנו רגע את אומרת הבעיה זה המקום, הזמן שהוא נמצא השלב אותו אנחנו לא מצליחים לעבור יש אור בחדר הוא נשאר כאן מהבוקר רק אנחנו זמניים.