בבוקר שהתעוררתי את כבר היית עם מזוודה קטנה לגמת מכוס קפה חם אני קמתי וראיתי אותך הולכת על הקירות חיים שלמים עברו לא יכולתי לעצור אותם לא יכולתי לשנות בהם דבר ואת השארת מכתב על השולחן כול מה שהחלומות לא נתנו את לקחת ואז יצאתי לעבודה כביש רעוע, אנשים קשים לא יכולתי שלא להיזכר איך פעם היינו מטילים מטבעות אל הים מנסים להתנחם בחלומות גדולים שיאספו אותנו אליהם ועכשיו על הקירות, החיים עוברים אני לא יכול לעצור אותם לא יכול להיכנס אליהם גרנו בדירה קטנה, מעלינו גרנו זוג זקנים שרצינו לדעת איך נהיה היינו מביטים בהם ואת אמרת יש רגע שבו, כול חלום מתעורר ואז שנינו נופלים בלי להרגיש שמעולם לא היה דבר גינות קטנות, שבילים צרים ילדים יפים על אופניים, ובתי קפה זולים עכשיו מול מנהל העבודה אני מנסה להבין מי בעצם שונה, ומי בסוף אנחנו נהיה על הקירות החיים עוברים אני לא יכול לעצור, לא יכול להיכנס אליהם את אמרת שבאוטובוס הראשון תיסעי בחזרה אולי תמשיכי עד הסוף תגלי לאן היית מגיעה אם לא היינו בוחרים להישאר פעם שלא נרדמנו, את אמרת לי בקול חלש שלעולם לא נצליח לשנות דבר, אז אנחנו צריכים להתרגל ואני רצתי בדמיוני, אל מקומות אחרים את לא היית שם כבר, נעלמת לי ואת המשכת אל המציאות בזמן שאני קניתי את החלומות עבור הכול על הקירות החיים עוברים בלי מחסומים, בלי הפסקות אני חוזר הביתה כול ערב, ומחכה אולי תגלי שזה לא קל לחיות כול יום אצלי משהו מת, ואני חי איתו בכול רגע יושב במרפסת ורואה את האורות דולקים בחלונות ממול מכוניות נוסעות וממהרות לחלוף כול הדיוות עזבו אותנו לערים הרחוקות ואני מביט בתמונה שלך, גם היא חולפת על הקיר לא נותנת לי מנוחה את כתבת, שאת רוצה לבחון כמה רחוק את יכולה להגיע הדלקתי את האור, הנחתי את הבקבוק הרוח השאירה סימנים על העור ברגע אחד, הכול היה ברור ורגע אחריו לא נותר דבר הבטתי בקירות, ניסיתי להיזכר איפה הכי כאב לי החיים חלפו מהר מדי בשביל לגעת הם חלפו ולא יכולתי לשנות דבר בלי מחסומים, ובלי הפסקות