בזעקה לבנה ,עניה
מעוררת מחלום בהקיץ
מתחושת כח משכרת
נקרעת הגלימה הצבעונית מעלי
וקר לי.
באמונה עיוורת
ועיני כבר רוצות לראות
מעבר לגופך הבנוי לתלפיות
אל אופק שערותייך השחורות
עטויית בלויי סחבות
נאנקת מכובד החלל החיצון
אמירה מרומזת עדינה
אור עמום מהבהב ,להבה קטנה
ובחוץ רוח משתוללת ואין חמלה
ימים ארוכים ברעב ,בצמא
רק נר נשמה
