"ארומימך ה' כי דיליתני"- ארומימך ה' שעשיתה אותי דל, (כי מיתוך כך אנוכי בעל תעצומות נפש חזקות יותר..) בצהלת פרפר אחר פרפר הרחק , אי שם .. בהמיית רוח חרישית , זרזיפי אצטרובל נמים … אוץ , רוץ- אתה , הרועש אל החוץ! האזן אל עצמך אל מקום נתונים קודש אל ההקשבה, בו השקט מניב את פירות התובנה והתנובה, ודע כי מיתוך הטיית האוזן פנימה מתקדם האדם ורץ קדימה, וכדי שהמסר יובן ללא חסר , את האדם לעץ דימו חז"ל , המיתמר ועולה אל על , וגדילתו – היא – מיתוך השרת יוצאי חלציו על אף דמעות מאמציו , כך היא אריגת הטווה , נשירת העבר מתמרת את ההווה, ואם לפתע כוחות קלוקל אל תיבהל , זה – כבדות השגרה וההרגל החוסמים העצמיות , השואפת לקוממיות , ואז- רוח צפון זועפת בדממה אינה ניצבת, עוזה מעיף העזים מורה מקומם של הלזים , קולה מהדהד במרחבים : "פן תיהפך לנציב מלח – הפסק להיאנח… הקושי מחזק , מחשל ,מגדל - שהרי נאספים ומתקבצים תחת הצל , ואילו גמדי כנף (הפרפרים) התרים אחר הצוף בשקיקה הדורשים את תמידות המתיקה טבועה בהם לעד נמיכות הקומה … " כל החפץ להבין זאת יקרא זאת לאט ובעומק מירבי,