בס"ד כ"ח בניסן תשס"ד ניצנים ניצנים נראו בארץ עת זמיר הגיע וניתן לי מפתח להתיר כבלי כל זמן מאסרי דימיתי בנפשי את רגע השחרור ימים, שנים, מאות אולי אלפים - לא אדע דימיתי בנפשי רגע קט של שחרור רגע קט, ואחריו- חרות וניצנים נראו בארץ עת זמיר הגיע וניתן לי מפתח להתיר כבלי אך הרגע לא בא. הכבלים לא הותרו מאליהם כה כבדים הכבלים משנות מאסרי שנדמו לי כנצח - כמעט הכבלים חותכים בבשר החי, פצעי הגלידו ונפתחו שוב ועדין עודי מתירה את כבלי והחרות אליה כספתי בשנות שביי היכן היא היכן הרגע הקט בו אצא לחופשי ועת ידי חשות כי קרבות הן לדרור עת אדע כי הרגע הנה בא הוא קרב שוב, הן פוגשות עוד מכשול עוד עיקוב לעיתים כה קרובה אני ליאוש הן, עברו שנים עשרות, מאות - אולי אלפים מאז המפתח נמסר לידי וניצנים נראו בארץ עת זמיר הגיע ליבי, הפועם בקרבי, החי, החופשי יודע כי היום קרובה אני מתמיד ומחר אהיה קרובה מהיום ואולי מחר אם לא היום אל קול הזמיר יצטרף קול התור.