הרגע שאחרי. והעיניים שלך נפקחות
כשהעולם נעצם והרחוב שקט כמו מאוחר בלילה
והחיים נוסעים בהילוך איטי
ירח וכוכבים
לאחור והלאה כמו בסרט
ואתה לא יודע מי השחקן ומי הצופה
סרטים טובים, רעים
והזקן שבפינה קופא
והאוטו לוקח קצת רוורס, הנהג לא מבין
והאמא עם העגלה, על שפת המדרכה
מבינה תמיד לפניי
רגע נוסף. ובעוד יום העולם מחשיך
וזרקור נופל עליך
הזקן בפינה הופך מבקר קולנוע קשוח, ממלמל
זה יכול היה להיגמר אחרת
והאוטו דורס אותך בסיוטים, והנהג נשכח
והאמא עם העגלה היא האמא שלך, לא סולחת
אני יודע, יש לזה סוף טוב
מוקי יקום
-
מ מו מוק מוקי מעין גב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בועז - לא לרוחי להכנס עכשיו לויכוחים תאולוגים או לקלישאות חזרה בתושבה אינסטנט נוסח דרך שאלות מוסר-בגרוש.. מבחינה חוקית גרידא, נכון שע"פ החוק אסור לפרסם ברבים דברים מסויימים דרך אמצעי התקשורת וקיימות הגבלות משפטיות וצנזורות שונות. כל זה אינו רלונטי לשיר הזה, שכן כאן הויכוח הוא אך ורק על עניין גבולות הטעם הטוב, ואני חולק עליך לגביהם ככל הנראה השקפתי מתירנית בהרבה משלך. סופר סתם- לא מפריע לי לשמוע בנות מדברות, תלוי כמובן באיזה הקשר ועד איזו רמת פירוט, אבל בגדול - לא. ילד- את ההערה שלך אני מקבל. אם השיר סובל מבעיית אמינות אני אפילו יכול להבין מדוע אתה חש כך. אין ספק שכמעט כל השירים כאן (במוקי, ובכלל) בוסריים וסובלים ממינון כזה או אחר של זיוף. [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד על הניתוח. חוץ מזה שאת מאשימה אותי במילים עדינות באונס או משהו בסגנון [ליצירה]
