נמאס לי כל הזמן לחיייך
ולהיראות כאילו אין שום בעיה
כאילו הכל נפלא
פעם חשבתי שאם אני אראה שמחה
אז אולי בסופו של דבר זה יהיה אחרת
ואני באמת יהיה מאושרת
חשבתי שהחיוך אכשהו יחדור לנשמתי
נמאס לי תמיד לענות בחיוב כששואלים בשלומי
הפסקתי לחייך אם לי לא מתחשק
אם החיוך אותי רק משתק
לא צריכה שיחשבו שאני שמחה
לא רוצה להיות יותר צבועה
מעצבן שחושבים שאני מבואסת
רק בגלל שאני לא מחיכת
אני לא עצובה
אני רק לא שמחה
בגלל שאין לי סיבה
מסתירה בעזרת חיוך רגש אחר
לא אכפת לי יותר
שאנשים יבינו שאני לא שמחה
כבר לא כל - כך משתוקקת לאהבה
למה אנשים לא אוהבים אנשים עצובים
ולמה הם נרתעים מאנשים מדוכאים?
